מהבד נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 20/6/10.

לטענת התובעת במועד הנקוב , נסעה לכיוון מערב ברחוב בוגרשוב בתל אביב, שהוא רחוב דו סטרי , חד נתיבי לכל כיוון. בצומת הרחובות בוגרשוב ושלום עליכם עמדה משאית תקועה אשר חסמה את נתיב נסיעתה במלואו וכן, סטתה לכיוון נתיב הנסיעה הנגדי. משכך, לטענתה, המתינה התובעת עד למצב שבו יתאפשר לה לעקוף את המשאית בבטחה. לטענת התובעת, בעודה עומדת כאמור וטרם החלה בעקיפת המשאית בפועל, הגיח מהנתיב ממול, אוטובוס הנתבעת 1 , נהוג על ידי הנתבע 2, סימן לה להיצמד אל המשאית כמה שניתן ועקף את המשאית , תוך שהוא סוטה לכיוון ימין בחדות, עולה על המדרכה ואז שב וסוטה לנתיב הנסיעה שלו, לכיוון שמאל ואגב כך, שפשף את רכב התובעת אשר עמד במצב של עצירה מוחלטת. בנסיבות האמורות, לטענת התובעת , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך עליו ועל מעסיקתו- הנתבעת 1 לשפותה בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, המשאית חסמה את נתיב הנסיעה של התובעת בלבד ואילו נתיב הנסיעה הנגדי, בו נסע האוטובוס היה פנוי לנסיעה. כיוון שכך, כאשר התחלף מופע הרמזור לירוק, החל האוטובוס בנסיעה בנתיבו תוך שהוא עובר את המשאית. לטענת הנתבע 2, בשעה שחלף על פני רכב התובעת, פגע בו לפתע רכבה וזאת, כפועל יוצא מכך שהיא ניסתה לבצע עקיפת המשאית תוך שהיא סוטה לכיוון נתיב הנסיעה של האוטובוס ואינה מתחשבת בקיומו. אשר על כן , לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת וכן, עד מטעמה- חברה מר דן גינזבורסקי וכן הנתבע 2 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את הפגיעה לרכבה של התובעת וכן, את הצומת בו ארעה התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובעת בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתה- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לה כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי לא זו בלבד שהתובעת לא הצליחה להסיט את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסתה, אלא שמאזן זה נוטה לכיוון גרסת הנתבעים ומשכך, דין תביעתה של התובעת להדחות.

תחילה, טענת התובעת ולפיה, האוטובוס פגע ברכבה בשעה שהיא עמדה בנתיבה מבלי לסטות כלל לכיוון נתיב הנסיעה הנגדי ומשבאותה נשימה מציינת התובעת כי המשאית סטתה לכיוון נתיב הנסיעה הנגדי באופן אשר היה בו בכדי לחסום אף אותו במעט, אינה עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון. כך, הואיל והאוטובוס הינו כלי רכב ארוך ורכבה של התובעת הוא רכב קטן והואיל ולטענת התובעת רכבה נצמד למשאית כמה שניתן, לא יתכן מצב שבו האוטובוס פגע ברכבה של התובעת, אשר לא סטה לנתיבו ולא פגע כלל במשאית אשר לטענת התובעת, סטתה לנתיבו וחסמה אותו .

זאת ועוד, טענת התובעת ולפיה, עלה האוטובוס על המדרכה במהלך עקיפת המשאית, אינה עולה בקנה אחד עם תמונות מקום האירוע מהן עולה ברורות כי לא זו בלבד שעל המדרכה בצומת קיימים עמודים אשר אינם מאפשרים עליה על המדרכה, אלא שבצמוד לשולי המדרכה אף מוצבים רמזורים אשר אף הם מונעים עליה כאמור ובוודאי של אוטובוס גדול ומסיבי.

יתרה מכך, בכתב תביעתה טענה התובעת כי המתינה עד "שהתאפשרה" העקיפה ולא השתמשה במילים :"עד שתתאפשר" עקיפה. מתוך לשונה של התובעת ניתן ללמוד כי סברה כי כבר התאפשרה עקיפה בשעת התאונה , עובדה אשר יש בה בכדי לחזק את טענת הנתבעים ולפיה, בזמן התאונה ניסתה אמנם התובעת בפועל לבצע עקיפה ולא עמדה במצב של המתנה.

לאור האמור לעיל הרי שמאזן ההסתברויות נוטה במקצת לכיוון גרסת הנתבעים ומשכך, התובעת לא הרימה את תביעתה ודין תביעתה להדחות.